פסק-דין בתיק ת"א 17610-09-09

 1.        התובעת, ילידת 27/12/1963 בת 48 כיום, עצמאית מטפלת בפעוטות ובעלת משפחתון, עתרה נגד הנתבעת לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה בשל תאונת דרכים מיום 18/06/05 (להלן - התאונה).

2.         אין מחלוקת בשאלת החבות על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

3.         ד"ר אנג'ל מונה כמומחה מטעם בית המשפט להערכת נכותה של התובעת בתחום האורטופדי (להלן גם - המומחה או המומחה בתחום האורטופדי). בחוות דעת מיום 15/01/11 קבע המומחה, כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות אורטופדית צמיתה בשיעור 5% (בגין הפגיעה בעמ"ש מותני, אשר כתוצאה ממנו נותרה לתובעת, הגבלה "פחות מקלה" בכושר הפעולה כללי וללא הגבלות תנועה).

ד"ר שינקמן מונתה כמומחית מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי לצורך הערכת נכותה של התובעת כתוצאה מהתאונה (להלן גם - המומחית או המומחית בתחום הפסיכיאטרי).

המומחית קבעה, בחוות דעת מיום 15/12/10, כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות פסיכיאטרית צמיתה בשיעור 20% (לתובעת הפרעת אישיות גבולית קשה אשר החמירה כתוצאה מהתאונה וסימפטומים פוסט טראומתיים).

4.         ב"כ הצדדים חלוקים באשר לשיעור הנכויות הרפואיות, השפעת הנכויות על תפקודה של התובעת וכן באשר לפריטי הנזק וגובהם.

5.         לאחר שמיעת עדויות התובעת והמומחים הרפואיים ועיון בסיכומי ב"כ הצדדים ובמסמכים הרלוונטיים, שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות:

5.1.       נכות רפואית -

הנתבעת טוענת כי לתובעת לא נותרה נכות רפואית צמיתה כתוצאה מהתאונה וכי הנכויות שנקבעו מקורן בעברה הרפואי של התובעת.

אשר לנכות האורטופדית - טענות הנתבעת בעניין זה נדחות. המומחה, בחוות דעתו וחקירתו בפניי, נותר עקבי בקביעותיו אשר לא נסתרו, לפיהן מנגנון התאונה, עברה הרפואי של התובעת והרישומים הרפואיים לאחר קרות התאונה (כולל בדיקות ההדמיה), מובילים למסקנה כי בלט הדיסק אירע בתאונה. המומחה אף לא חזר בו מקביעותיו לעניין שיעור הנכות. אשר על כן, שוכנעתי להעדיף קביעות אלה על פני טענות הנתבעת בעניין זה, אשר נטענו בעלמא.

אשר לנכות הפסיכיאטרית - המומחית בתחום הפסיכיאטרי, בחוות דעתה וחקירתה בפניי, נותרה עקבית בקביעותיה אשר לא נסתרו, לפיהן נוכח עברה הרפואי של התובעת, התיעוד הרפואי בתחום הפסיכיאטרי לאחר התאונה וממצאי בדיקת התובעת בפניה, חלה החמרה בשיעור של 20% נכות במצבה הרפואי של התובעת בתחום הפסיכיאטרי (ראה עדות המומחית בעניין זה, מעמוד 20 ואילך לפרוטוקול ישיבת 27/09/11). בהקשר זה יצוין כי נתונים ומסמכים רפואיים בתחום הפסיכיאטרי שהוצגו על ידי ב"כ הנתבעת למומחית, עמדו בפניה גם בעת עריכת חוות הדעת (מסמכים בהם צוינו הטיפולים הנפשיים שעברה, הפרידה מבעלה סמוך לאחר התאונה ועוד).

אשר לטענה כי בפני המומחית הוצג מסמך מיום 01/09/08 של הפסיכולוג אורי לוי (להלן - הפסיכולוג), המהווה "חוות דעת" אסורה בהצגה, וכי מסמך זה השפיע על קביעות המומחית בחוות הדעת - אני קובע כי אין מדובר במסמך המהווה "חוות דעת" האסורה בהמצאה, שכן על פי כותרת המסמך, הוא מוען לקופ"ח/שירותי בריאות הנפש (ועל כן נדחית הטענה לפיה מדובר במסמך "מוזמן"), והמסמך הרפואי מכיל אבחנות רפואיות והמלצות להמשך טיפול ואינו קובע אחוזי נכות כלשהם (ראה לעניין זה - א' ריבלין, תאונות דרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה מעודכנת (תש"ס) מעמ' 564 ואילך). בהקשר זה יודגש כי אין די בקביעת קשר סיבתי בין הפגיעות הנזכרות והמאובחנות במסמך הרפואי ובין התאונה, כדי לגרום לסיווגו למסמך האסור בהצגה.

בכל מקרה יצוין, למקרה שטעיתי בקביעותיי לעיל, כי על פי פסיקה רלוונטית, בהתייחס למקרה בו הומצאו למומחה רפואי מסמכים אסורים, נקבע כי "אין המסקנה צריכה להיות בהכרח פסילתה של חוות הדעת אלא שומה על בית המשפט לשקול אם כתוצאה מהסטייה ממצוות התקנה אמנם נגרם לבעל הדין הנוגע בדבר עיוות דין" (רע"א 3358/91 סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' ציון פדאור 91 (3) 544; רע"א 5118/93 בועז אהרון, קטין, ואח' נ' גלר רוברט ו"מנורה" חברה לביטוח בע"מ, צלטנר, עמ' 1758). בענייננו מדובר במסמך בודד, אשר המומחית בעדותה בפניי קבעה כי לא הסתמכה עליו לצורך הקביעות בחוות הדעת (עמוד 21 לפרוטוקול ישיבת 27/09/11).

אשר על כן, אני קובע בנוסף כי נכותה הפסיכיאטרית הצמיתה של התובעת כתוצאה מהתאונה הינה בשיעור 20%.

מן המקובץ - הנכות הרפואית הצמיתה המשוקללת של התובעת כתוצאה מהתאונה הינה בשיעור של 24%.

 5.2.      נכות תפקודית -

קיימת מחלוקת בין הצדדים לעניין שעור נכותה התפקודית של התובעת כתוצאה מהתאונה (התובעת טוענת כי נותרה לה נכות תפקודית בשיעור 30%, והנתבעת טוענת כי לא נותרה לתובעת כל מגבלה תפקודית כתוצאה מהתאונה, בהתאמה לטענותיה לעניין הנכות הרפואית).

לתובעת נקבעה נכות רפואית צמיתה משוקללת של 24%. על פי ההלכות הפסוקות לבית המשפט הסמכות לקבוע את שיעור הנכות התפקודית.

שיעור הנכות הרפואית אינו הנתון היחיד שיילקח בחשבון בעת קביעת הנכות התפקודית. נכות זו מטבע הדברים נבחנת גם על פי מהות העבודה בפועל לאחר חזרת התובעת לעבודה וגובה ההשתכרות (ראה לעניין זה לדוגמה - ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח', פ"ד נב(3), 792, בסע' 8 ואילך לפסק הדין).